טעימה קטנה על מקלות ג'יג
הפעם הראשונה שבה החזקתי מקל ג'יג הייתי סקפטי – הרי שמעתי כל כך הרבה דברים על היכולות של המקלות הללו בלחימה עם דגים גדולים וציפיתי למקל שיהיה, איך נאמר, יותר קשוח, כבד וחזק. משהו שמרגישים אותו. מקל עם נוכחות.
מה שהחזקתי ביד היה ההפך – קל, דקיק, עדין למראה, גמיש ולא עשה עלי רושם של מקל רציני…. אני מודה, המקל הראה לי שטעיתי.
הדג הראשון שלי בג'יג היה לוקוס במשקל של כקילו שנתפס בג'יג לייט על מקל מדאי – סוג של דמוי לעבודת ג'יג איטית – (ואני חייב להודות שהמחשבה הראשונה שלי כשהחזקתי את המקל היתה שהוא נראה אפילו עדין מידי כדי לדוג איתו קלמרי, אבל הוא הוכיח לי – שוב – שטעיתי) מיותר לציין שהלוקוסון לא היווה אתגר למקל, אולם כבר אז אני זוכר את ההפתעה שלי למראה הכיפוף של המקל הפרבולי. גלגול מהיר, קצת התנגדות, והדג בקיאק. אחחחח… איזה חיוך היה לי!
מאז עברו כמה שנים טובות ומאז המקל הראשון שלי לג'יג הספקתי ללמוד קצת על עבודה עם ג'יגים,
מיותר לציין שמאז גם המקלות השתנו עם חומרים חדשים קלים, גמישים וחזקים יותר, טכניקות בניה ושיפור בחמרי הגלם.
ג'יג היא שיטת עבודה שדורשת אמונה רבה… לפחות בהתחלה. אתה הרי מניע במים חתיכת עופרת עם שום דבר אכיל עליה, ומצפה שדגים יתפסו על זה… כן, בסדר.
בהתחלה מי שמנסה את השיטה נשאר די מופתע, זה בכלל דיג? איפה הידיים שמסריחות מפתיון, איפה הציפיה לאכילה, זו עבודה קשה שנעשית עם ציוד מאוד שונה ממה שעושים שימוש בשיטות דיג אחרות.
במילה אחת – זה כבר לא סגנון הדיג שהיית עושה עם אבא כשהיית ילד…
אם בג'יג כבד אתה מחפש להקות או עובד בנקודות שאתה יודע שדגים מבקרים בהן הרי שבג'יג לייט אתה מחפש דגים קטנים יותר – לוקוסים, פארידות, שיננים, בייבי אינטיאסים וכו'. ולכן סורק בדריפט תוואי שטח שנראה לך מתאים – חארף, סלע רך, סלע קשה, אזור גבעי, אזור מחורץ וכו' ולרוב עובד בטווח עומקים הנע מ 20-40 מ', אם כי בטכניקה נכונה ניתן לעבוד גם בעומקים של 100-120 מ' כשמתחייב השימוש בעוגן צף, הרבה חוט ברולר, ג'יגים זוהרים וסבלנות.
הדגים הגדולים, השימוש בחוטי בד והדמויים הכבדים הציבו את פיתוח מקלות הג'יג בחזית הטכנולוגיה של הדיג, יחד ובמקביל עם פתוח חוטי בד, שאפשרו שימוש ברולרים קטנים וחזקים והולידו ליין שלם של טבעות יעודיות, יחד עם פיתוח ושימוש בחומרים קשים שמפזרים חום במהירות, מחזיקי רולר קלים וחזקים, ומקלות מחומרי על: דקים, קלים וחזקים. תעשיה שלמה שהתפתחה יחד ובמקביל ליצירת מערך דיג קל, עמיד, ונוח לעבודה ארוכה.
במבט ראשון המקלות הללו לא נראים משהו מיוחד – רובם נע סביב ה 1.60 – 1.70מ בממוצע,
ויש להם קוטר קטן. קצת ספוג בידית, צבעים יפים ובולטים, אבל הכי חשוב – הם מתוכננים לעבוד אחרת לגמרי ממקלות דיג אחרים.
מה השוני, ישאל בוודאי הקורא הסקרן?
ובכן, מקלות שתוכנו לעבוד עם חוטי מונו חייבים ליהיות בעלי אקשן מהיר – fast,
זאת בגלל יכולת ההימתחות של חוטי המונו.
מקלות שעובדים עם חוטי בד (כזכור חוטי בד לא נמתחים), האקשן של המקל צריך לפצות גם על חוסר גמישות החוט והמקלות הם גמישים מאוד ומתוכננים להתכופף בצורה ראדיקלית ומקלים על העומס המופעל על הדייג תוך כדי שהם מקנים לג'יג במים תנועה פחות חדה ותזזיתית ויותר מעודנת.
תכונת ההתכופפות הזו הדומה לאות U מכונה פראבוליות.
המקל סופג את כל המכות והעומס אותו ספג בעבר חוט המונו,
ולכן ברבים מהמקלות נעשה שימוש בחומרים מורכבים ושילובים בין גרפיט לפיברגלס.
הפיברגלס הוא כבד, מאוד חזק אבל יש לו אקשן איטי מאוד.
לעומתו הגרפיט (קרבון) קלה, מהירה אולם היא שבירה. שילוב נכון בין שניהם מקנה כח רב, גמישות, מהירות, ומעל הכל – משקל קל ויחסים שונים עם שיטות וצפיפות קרבון שונות מאפשרים בניית מקלות רבים ומגוונים.
אז מה, הכל תלוי במקל? התשובה היא כמובן שלא.
נדרש סט מאוזן, ודייג שיודע להפעיל הכל יחד בהרמוניה כמו כומר שמרקיד מקהלה בכנסיה בדרום לואיזיאנה.
הסט כאמור מורכב ממקל, רולר וחוט. וכמובן שוק לידר, קרסים וג'יג שצריכים להתאים זה לזה כמו כפפה ליד,
וכולם יחד צריכים להתאים לדייג, אולם, המקל הוא הלב, אחראי מצד אחד על המלחמה עם הדג אך גם על הקניית התנועה הנכונה לג'יג.
ג'יגינג זה כמו אימון, שלא נאמר סוג של ספורט (כולל הנשים שאומרות לנו שאנו לא עושים ספורט, שימו לב – זה ספורט!)
ולכן חשוב שהציוד יהיה נוח לשימוש, קל, וארגונומי ומתאים לדייג, שלא יכאיב ושלא יגרום נזקים למשתמש, אבל, בראש ובראשונה המקלות הללו תוכננו למשימה עיקרית אחת – עבודת ג'יג בעומק ולצורך כך, הם חייבים ליהיות בנויים כמכונה קשוחה ועמידה.
