א. כללי
חשוב מאוד לזכור שחכת ז'ירז'ור אינה דומה לחכת חוף או לחכה המיועדת לדייג "על חי". מדובר בחכה עדינה ורגישה יחסית ויש לנהוג בה בהתאם. לכן יש לבצע את ההטלה באופן מבוקר וזהיר ולהימנע מ-"צליפת שוט" אגרסיבית העלולה לגרום לקריעת החוט (במקרה הטוב) או לשבירת החכה (במקרה הגרוע).
חכות ז'ירז'ור איכותיות בנויות כך שהכוח המופעל על-ידי הדייג בזמן ההטלה מתחלק או "מתפזר" לכל אורכה של החכה – מן הקצה העליון ועד הקצה התחתון. הקשת הנוצרת במהלך מסלול התנועה של החכה אוגרת כוח קפיצי ומאפשרת לנו לבצע הטלות לטווחים רחוקים גם כאשר מדובר במשקלים קלים.
כעיקרון, יש להקפיד לבצע את ההטלה תוך הפעלת כוח או יצירת תנופה באופן הדרגתי ולא באופן חד ונקודתי. כלומר – יש לבנות את התנופה מתחילת מסלול תנועתה של החכה ולהגביר אותה בהדרגה, אך אין להפעיל כוח מוגזם רק בקטע מסוים של מסלול התנועה. מדובר במיומנות נרכשת שהולכת ומשתכללת ככל שצוברים ניסיון בסוג דייג זה.
כשתתחילו לצבור ניסיון בדייג בז'ירז'ור, אתם אמורים לשאוף לפתח רמת יכולת גבוהה בשלושה נושאים חשובים:
· טווח הטלה – היכולת להטיל את הפיתיון לטווחים ארוכים.
· דיוק בהטלה – היכולת להטיל את הפיתיון לנקודה מסוימת באופן מדויק.
· שליטה בהטלה – היכולת לבלום או להאט את מעופו של הריג או "לסדר" אותו לפני נחיתתו במים.
ב. טווח ההטלה
ככלל, בכל סוגי הז'ירז'ור מקובל שיש להטיל את הפיתיון לטווח הארוך ביותר האפשרי, וההסבר לכך פשוט מאוד: הטלה רחוקה מאפשרת לנו לכסות שטח גדול יותר ומגדילה את הסיכויים שלנו לאתר טורף.
ברם, אם נחשוב בהיגיון ונבדוק את הניסיון שנצבר בנושא זה, ניווכח שבמקרים רבים השאיפה להטיל את הפיתיון לטווח ארוך ככל האפשר מיותרת לחלוטין. בדייג לוקוסים במיוחד, טווח ההטלה לא אמור לעלות על 10 מטרים מקצה הריף וזאת עקב מיקומו של הדג. ב-95% מן המקרים (אם לא יותר), התקיפה מתרחשת במרחק מטר אחד או שני מטרים מקצה הריף – אם לא במרחק "אפס" ממש. גם הלברקים והברקודות נמצאים במרחק קטן, יחסית, מקו החוף, ולכן אפילו הטלה לטווח של 25 מטרים תשיג את המטרה. יוצאים מכלל זה האנטיאסים, הטרכונים והאריאנים, הממוקמים בדרך כלל במרחק גדול יותר מקו החוף. במקרים אלה אכן נדרשת הטלה לטווח ארוך ככל האפשר.
כאשר הרוח צפונית, מערבית או דרומית, מומלץ שבמהלך ההטלה מסלולו של הדמוי יהיה קרוב ככל האפשר לפני המים. מסלול מעוף כזה יפחית את השפעת הרוח על הדמוי. אם מסלול המעוף של הדמוי גבוה מעל פני המים, הרוח הנגדית תהדוף את הדמוי לכיוון החוף. ברוח מזרחית המצב בדיוק הפוך: עדיף שמסלול המעוף של הדמוי יהיה גבוה ככל האפשר, שכן כך הרוח תישא את הדמוי לטווח ארוך יותר.
ג. דיוק בהטלה
חשיבותו של נושא זה ברורה. במקרים רבים אנו מעונינים להטיל את הפיתיון לנקודה מסוימת בה אנו מזהים פעילות של טורפים. כדי שנהיה מסוגלים לעשות זאת ביעילות עלינו לפתח מיומנות המבוססת על שילוב יד-עין. השיטה היחידה לפתח מיומנות זו היא על-ידי תרגול, תרגול ועוד תרגול.
ד. שליטה בהטלה
כדי להאט את מעופו של הריג או לבלום אותו יש לבצע פעולת "הנצה" (Feathering) – מגע קל של כף יד שמאל (היד שאינה אוחזת בחכה) בחוט שיוצא מן הרולר במהלך השלב הסופי של ההטלה. פעולה זו נועדה, כאמור, לקצר את טווח ההטלה כדי להנחית את הריג בנקודה מסוימת או "לסדר" את הריג באוויר לפני נחיתתו במים. בריג הכולל בומבט, מכיוון שהבומבט כבד יותר מן הדמוי, הוא מקדים את הדמוי במעופו. כדי למנוע הסתבכות של הריג לאחר הנחיתה במים, יש לוודא שמרכיבי הריג נוחתים במים על פי הסדר הנכון. פעולת ההנצה מפעילה את עקרון האינרציה, בולמת את הבומבט וגורמת לדמוי "לעקוף" אותו ולהתייצב במקומו הנכון בריג לפני הנחיתה.
