עונות הז'ירז'ור לאורך השנה
כמעט בכל חודשי השנה אפשר לדוג בשיטת הז'ירז'ור, למעט "החופש הגדול של בית הספר לז'ירז'ור" (כי גם לנו מגיע חופש…).
אם נחלק את השנה לעונות דייג, הרי שלדעתי אפשר לחלק אותה לשתי עונות:
ז'ירז'ור בקיץ.
ז'ירז'ור בחורף.
עונת הקיץ היא העונה האהובה עלי וזאת בזכות שיטת הז'ירז'ור המיוחדת ("הקפצה") הישימה לעונה זו וסוגי הדגים שנתפסים במהלכה: אנטיאסים, טרולוסים וטרכונים – בעיקר בתחילת העונה, מסוף חודש יולי עד תחילת חודש נובמבר.
בנובמבר מתחילה עונת החורף שהיא, למעשה, העונה הקלה והפופולארית יותר. עונה זו נמשכת עד סוף חודש מאי. העונה נפתחת בדרך כלל בנוכחות של לברקים וברקודות, שזמינים לאורך כל העונה. התקופה שמסוף חודש דצמבר עד סוף חודש פברואר היא התקופה המתאימה לדייג הלוקוסים המפלצתיים.
כמו בכל פעילות ספורטיבית, תרבותית, עסקית או אחרת, גם במהלך שנת הדייג קיימת תקופה אותה מומלץ לנצל למנוחה או לחופשה. למיטב הבנתי החודשים יוני ויולי מתאימים ביותר לצורך כך ואפשר לנצל אותם לצורך תחזוקה וחידוש הציוד.
הימצאות סוגי הדגים לפי עונות השנה
הדגים הטורפים נמצאים בים כל השנה, ולכן חשוב לדעת מתי, היכן וכיצד למצוא אותם.
הטורפים המוכרים לנו ביותר הם האנטיאס, הטרולוס, הטרכון, הגומבר, הפלמוד, הלברק, המוסר, הברקודה, הלוקוס והסרגוס.
בהתאם לעונות השנה, ניתן לחלק את הדגים לשלוש קבוצות: דגים הנמצאים בקרבת החוף בקיץ, דגים הנמצאים בקרבת החוף בחורף ודגים הנמצאים בקרבת החוף כל השנה.
דגי הקיץ
בסוף חודש יולי או תחילת אוגוסט מתחילה עונת הקיץ, המתאפיינת בדגים המיוחדים לה. בתחילת העונה מופיעים הטרכונים והאנטיאסים ולאחר כחודש מתחילים להופיע הטרולוסים והאריאנים. מדובר בדגים מהירים מאוד המחפשים את טרפם בשכבה העליונה של המים, ולכן התקיפות שלהם תתרחשנה בעיקר על פני המים. באותה מהירות ובאותה פתאומיות בה הם תוקפים את דגי הטרף, כך הם יגיחו מעומק המים ויתקפו גם את הדמוי. טורפים אלה נעים, בדרך כלל, בלהקות של עשרות פריטים או בלהקות ממש גדולות המונות מאות פריטים. הלהקות האלה נקראות בערבית "חמארה" (= להאדים), כי בגלל הגודל של הלהקה הן גורמות לצבע של קרקעית הים להפוך מבהיר לכהה (אחמר = אדום).
השיטה הטובה ביותר לתפוס את הטורפים הללו היא שיטת ההקפצה. כל דמוי Topwater מתאים לצורך כך, אבל ההצלחות המשמעותיות ביותר נרשמו לזכות פיתיונות הנוצה.
כשדגים את הטורפים האלה מומלץ לעבוד בצוות של שני דייגים (או יותר) תוך הקפדה על תיאום מושלם בין חברי הצוות. כשאחד מחברי הצוות תופס דג, הוא קורא לחבר הצוות השני אך אינו מוציא את הדג מהמים וממתין עד שחבר הצוות השני יגיע עד אליו ויטיל את חכתו בסמוך למקום התפיסה. הסיבה לכך היא שכל הלהקה הולכת אחרי הדג שנתפס ומלווה אותו. לאחר שהשותף ביצע הטלה (והטלות נוספות במידת הצורך) והצליח לתפוס דג נוסף, רק אז הדייג הראשון יוציא בזריזות את הדג שתפס ויבצע הטלה נוספת מהר ככל האפשר. כך מתנהל העסק ובשיטה זו גורמים ללהקה להישאר באותו מקום ואפשר לתפוס דגים רבים נוספים מאותה להקה.
קיימת שיטה נוספת, יעילה ובדוקה, לתפיסת להקות שלמות של דגים אלה. ברם, השימוש בשיטה זו עלול לגרום להכחדת כמויות משמעותיות של דגים. מכיוון שאנו, כחובבי דייג וטבע, מחויבים לשימור הסביבה הימית והחופית ודוגלים בדייג מבוקר ואחראי, החלטתי להימנע מתיאור השיטה האמורה במסגרת מאמר זה.
שיא עונת האנטיאסים במשקלים של 1 עד 2 ק"ג , "בייבי אנטיאסים" , הוא בספטמבר, כלומר – העונה קצרה מאוד. בסוף העונה מגיעים לאזור פריטים גדולים יותר, במשקלים של 2 עד 5 ק"ג, והם נעים בלהקות קטנות (פחות מ-10 פריטים) ובדרך כלל במרחק רב מן החוף. שיטה יעילה לתפיסת דגים אלה היא לגרום להם להתקרב תחילה בעזרת ניקל באורך 10 ס"מ ובמשקל 40 עד 50 גרם. כדי למשוך את הדגים להתקרב אל החוף, יש להסיר את הקרס המשולש מן הניקל ואז להטיל אותו רחוק ככל האפשר ולז'רז'ר במהירות. בשיטה זו מנצלים את משקלו של הניקל כדי להשיג הטלה רחוקה ולמשוך את הדגים לקרבת החוף – ללא תפיסות בשלב זה. להקת האנטיאסים תתקרב לחוף ותישאר בקרבתו למשך פרק זמן סביר, ואז מחליפים את הניקל בפיתיון נוצה או בניקל המצויד בקרס וממשיכים לדוג בטווחים קצרים יותר עם סיכויי הצלחה גבוהים יותר.
אגב, את המרדפים של הטורפים הללו ניתן לזהות בקלות. הם נמצאים בעיקר במים עמוקים או במים עמוקים שמסתיימים במים רדודים, ואפשר לדוג אותם במשך כל שעות היום.
סוגי טורפים נוספים בהם אנו עשויים להיתקל במהלך אותה עונה: פלמוד, גומבר ולוקוס.
כדי לדוג פלמודים ניתן לאמץ את השיטה המשמשת לדייג אנטיאסים. כדי לדוג גומברים יש להאט את קצב הז'ירז'ור, ולכן חשוב מאוד לזהות את הדג בעת הרדיפה.
עונה זו נמשכת עד חודש נובמבר.
הציוד הדרוש לעונה זו הוא סט לז'ירז'ור בינוני, וזאת מסיבה פשוטה מאוד: אנו מעונינים להוציא את הדג מהמים תוך פרק הזמן הקצר ביותר האפשרי כדי להספיק לתפוס דגים נוספים כל עוד הלהקה באזור. ערכת דייג קלה מדי תגרום לכך שזמן המאבק עם הדג יהיה ארוך יחסית, וכך נבזבז זמן יקר במקום להמשיך לדוג.
בעונה זו השימוש בדמויי-דג נפסק לחלוטין והמז'רז'רים מתמקדים בעיקר בפיתיונות נוצה וניקלים.
לפי היומן הפרטי שלי, אחת לשלוש שנים מגיעה עונה "מפוצצת" בלהקות גדולות ולאחריה שתי עונות חלשות.
לברקים
עונת הלברקים ארוכה מאוד – מנובמבר עד מאי. שיא העונה בחודש מארס.
מצב הים המומלץ לדייג לברקים: ים גלי ועכור מקצף.
בדרך כלל, הלברק הוא דג שלא ממש נלחם כשהוא נתפס בחכה, אבל ישנם פריטים שנותנים "פייט" רציני.
הלברקים נמצאים בעיקר במים רדודים ועל הריפים. ברוב המקרים הם תוקפים בנקודה בה הגלים נשברים, שם הם מחכים לטרפם, או במרחק אפסי מקצה הריף.
שיטת הז'ירז'ור המומלצת – רגילה, כלומר גלגול לא מהיר ולא איטי. הלברק הוא דג איטי יחסית לטורפים אחרים לכן שיטת הג`רג`ור שמתאימה לתפיסתו מבוססת, כאמור, על קצב גלגול שאינו מהיר במיוחד.
הלברק תוקף "כל מה שזז ו/או נוצץ", ולכן ניתן לתפוס אותו בעזרת כל סוגי הדמויים והפיתיונות המלאכותיים. עקב כך הוא מאוד פופולארי בקרב דייגי החוף.
במקרים רבים הלברק רודף אחר הדמוי אבל לא נוגע בו ("רדיפות סרק"). כשמבחינים בתופעה זו חייבים לנסות דמוי שונה או דמוי דומה בשילוב צבעים שונה, או להחליף את הדמוי בניקל,
ב-.Spinner או בדמוי מסוג Topwater. אם ניסיתם כבר את כל מגוון הדמויים שלכם ואתם עדיין מבחינים ברדיפות ללא תוצאות, עדיף לוותר ולא לשרוף זמן יקר.
כאשר תופסים לברק חשוב מאוד להימנע מהרמת הדג באוויר. במקרים רבים מאוד הדג משתחרר מהקרס, ולכן עדיף לגרור אותו למקום מבטחים על-ידי הרמת ראשו של הדג מעל פני המים וגרירה איטית תוך שמירה על חוט מתוח – כל זאת בעזרת החכה.
לא ניתן לקבוע חד-משמעית אם הלברק הוא דג ערמומי או "אידיוט". ישנם הסבורים שהוא "אידיוט" כי הוא תוקף כל מה שזז, אפילו במים צלולים. לעומתם ישנם הסבורים כי הלברק הוא דג ערמומי, וזאת מכיוון שבמצבים מסוימים הוא נוהג בחשדנות ובזהירות ומרדפי הסרק שלו מסתיימים ללא תקיפה. אני שמתי לב לכך שאם הלברק רואה את הדייג הוא בורח מייד. לכן מומלץ בחום להתכופף כשמזהים רדיפה (בדוק!). כמו כן מומלץ שלא ללבוש בגדים בצבעים זוהרים או בולטים, כמו שכמייה או חליפת סערה או מעיל רוח בצבע צהוב, כי זה מבליט את הדייג ומפחיד את הדג.
דמויים מומלצים למצבי ים שונים (קווים מנחים כלליים):
· ים צלול: מומלץ דמוי בגווני דג טבעיים או פיתיון נוצה או דמוי מסוג Topwater
· ים גלי ועכור מקצף: מומלץ דמוי דג לבן עם ראש אדום או Spinner או דמוי מסוג Topwater בצבע שחור או בגוונים כהים.
· ים עכור מגשמים (המים בצבע חום): מומלץ דמויים בגווני כתום ו/או זהב או דמוי מסוג Spinner בגוונים מוזהבים.
ברקודות
הברקודות נמצאות בעיקר במים עמוקים בכל חופי הארץ. זהו דג זריז התוקף באכזריות ואינו נחשב חשדן או זהיר במיוחד. השעות הטובות ביותר לדייג ברקודות הן שעות הדמדומים. במקרים מסוימים מדובר בלהקות גדולות מאוד. מצב הים האידיאלי לדייג ברקודות הוא ים עם גלים בגובה של 50 עד 80 ס"מ. אני אישית דג ברקודות גם בים גבה-גלי עד סוער בתוך מפרצונים מוגנים ומרינות.
שיטת הז'ירז'ור הקלאסית לברקודות מבוססת על גלגול איטי, וברגע שמרגישים תקיפה יש להפסיק את הגלגול למספר שניות כדי לאפשר לדג לתקוף פעם נוספת. בטבע הדג מיירט את הטרף וחוזר לאכול אותו בסיבוב השני. בנוסף לדמויים הרגילים (צפים, שוקעים או "מרחפים"), גם הדמויים מקטגוריית ה-.Topwater מעוררים את הברקודות לתקוף, אבל בדמויים אלה אחוז התפיסות קטן יותר.
לוקוסים
הלוקוס נמצא בעיקר במים עמוקים, באזורים סלעיים או סמוך למזחים. את הלוקוס יש לחפש בחופים בהם מבנה הקרקעית כולל מחילות ומקומות מסתור, בעיקר בבורות או בין שני גושי סלע עם זרם חוזר לים, שם הם אורבים לטרפם. הלוקוסים ממוקמים בעיקר במרחק קטן מקצה הריף, והם עשויים להימצא ממש מתחת לרגליהם של הדייגים.
הלוקוס הוא דג מהיר מאוד ומפתיע בתקיפות דרמטיות שמתבצעות לרוב ללא כל אזהרה מוקדמת. זהו דג אגרסיבי מאוד שניחן בכוח רב. במצבים מסוימים ניתן לראות לוקוסים במשקלים של 5 עד 10 ק"ג מזנקים וממש "עפים" באוויר לגובה של מטר עד מטר וחצי מעל פני המים. תארו לעצמכם איזה כוח ומהירות יש לדג במשקל כזה שמסוגל לזנק לגובה כה רב. דייגים רבים מכנים את הלוקוס בשם "ספיטפייר", על שם מטוס הקרב המפורסם ממלחמת העולם השניה, וזאת בזכות מהירות הזינוק ו-"כושר הטיסה" שלו.
התקופה בה הלוקוסים מתקרבים לחוף ולריפים היא בסוף דצמבר, והם נשארים בקרבת החוף עד סוף פברואר.
השעות הטובות ביותר לדייג לוקוסים הן שעות הדמדומים. גם בתנאי מזג אוויר סגרירי ומעונן בעננות אפורה ללא שמש נרשמו הצלחות.
תנאי ים מומלצים: גלים עד גובה 80 ס"מ בעיקר או ים גבה-גלי או סוער בתוך מפרצונים מוגנים ועמוקים.
הדמויים המוצלחים ביותר לדייג לוקוסים הם אלה של חברת Rapala , דמוי גוף לבן עם ראש אדום ודמויים עם בטן כתומה. טווח גדלים מומלץ: 13 עד 15 ס"מ. תזכורת: חשוב מאוד להחליף את הקרסים המשולשים המקוריים בקרסים מסיביים יותר, כמו אלה של חברת VMC הצרפתית .
החכה הדרושה היא חכה קצרה באורך 2.70 עד 3.00 מטר וחוט שזור בקוטר 0.40 עד 0.50 מ"מ או ניילון בקוטר 0.70 עד 0.80 מ"מ.
שיטת הז'ירז'ור: גלגול איטי ביותר, ויש לנסות עשרות פעמים באותה נקודה ולא להתייאש. הקלאץ` חייב להיות סגור לגמרי וחובה לשמור על ערנות ומוכנות לתקיפה ולתגובה מיידית, כי הלוקוס תמיד מפתיע והיו אף מקרים בהם לוקוסים הפילו דייגים מהריף (!).
במקרה של זרם חזק חשוב מאוד לעצור את הז'ירז'ור בתוך הזרם ולתת לדמוי "לרחף" במקום, כי רוב התקיפות מתרחשות בתוך הזרם ממש. שיטה נוספת: הרצת הדמוי לאורך הריפים ללא הטלה (על-ידי גרירת החכה). שיטה זו מניבה תפיסות רבות.
פיתיון נוצה המבוסס על נוצות חומות יעיל מאוד לתפיסת המפלצות האלה. במקרה זה שיטת הז'ירז'ור מבוססת על גלגול איטי בתוך הזרם. בדייג מסוג זה יש לקשור את הדמוי ישירות לחוט המוביל, ללא סביבול או סיכה.
סרגוסים
בעונת הקיץ, השיטה הקלה ביותר לתפוס סרגוסים היא בעזרת דמוי כסוף עם בטן כתומה. בעונת החורף או ביום סגרירי אפשר לתפוס "פלטות" גדולות על הריפים בעזרת דמוי מוזהב או דמוי עם בטן כתומה.
מאת: מאמון עודה, הנצרתי מס' 1.
רציתי לדעת שיש הדרכה נכונה בזירזור יכול להיות שבכל יציאת דייג יהיה תפיסת דגים או שבזירזור הרוב לא תופסים ודייג בוס וץאו פתיונות חיים כן תופסים יותר תודה עם תעשה לי סדק בדברים