מה הדגים רוצים? כדייגים – זו שאלה שראוי שכולנו נשאל את עצמינו כי היא המפתח לתפיסת דגים.
מה בעצם יגרום יעורר בהם את אינסטינקט התקיפה, יגרום להם לפתוח את הפה…. ולתקוף?
בואו ננסה להבין את הסביבה בה חי הדג, את הגירויים שעומדים מולו, והשיקולים האנרגטיים שלו.
צליל נע במים הרבה יותר מהר מאשר באוויר. עצמת האור דועכת במים מהר מאוד -. הפוך ממה שקורה באוויר. דגים מקשיבים הרבה יותר מאשר הם רואים, בוודאי בעומק הים, הם פשוט חייבים אחרת לא יהיו מסוגלים לשרוד – לטרוף ולהימנע מטורפים אחרים. דגים שחיים קרוב לפני המים בוודאי משתמשים בחוש הראיה, אולם דגי קרקעית משתמשים בשמיעה הרבה יותר מבראיה. אגב דגים שחיים בריף בתוך הקצף והזרמים והגלים מסתמכים יותר על חוש הטעם והריח, בדיוק כמו שכריש מזהה דם ממרחק כמה ק"מ, כך גם סרגוס מריח את הפילוטה בתוך ים של בועות, חול, שברי אצות וזרמים משתנים.
אז איך הדגים שומעים? הרי אין להם אוזניים… הדגים מצוידים באיבר חישה שרגיש לשינויי לחץ במים – שמיעה. האיבר קרוי קו צד והוא מתוח לכל אורכו של הדג ומסייע לו לשמוע היטב במים. הדגים חשים את תנועת דג המטרה שלהם, את סימני המצוקה שהיא משדרת, ואם מדברים על ג'יג – בוודאי כבר בעומק של כמה עשרות מטרים -הדגים חשים את תנועת הג'יג יותר מאשר רואים אותה. הבזקי האור, הנצנוץ הניתז מפניו של הג'יג רק מחזקים את הזיהוי של הג'יג כמטרה.
מבין מגוון ההתנהגויות שדגים מקיימים, קיימות כמה מאפייני התנהגות שיעוררו את אינסטינקט התקיפה, או לחילופין שיסייעו לטורף לזהות את הפרט החלש מבין כלל הפרטים בלהקה שמולו. בדיוק כמו שלהקת אריות יזהו את הזברה הכי חלשה בלהקה ויתמקדו בה. גם אם האריות לא יוכלו בדיוק להסביר זאת, הרי הדבר נובע משיקולים שהם בבסיסם שיקולי אנרגיה וכדאיות – חישובי רווח והפסד.
בעולם של משאבי אנרגיה מוגבלים כל מרדף חייב לגלם את הפוטנציאל של לפחות להשיב את האנרגיה שבוזבזה במהלך הציד. אם לא כן, הצייד ילך ויפסיד אנרגיה וסופו לגווע ברעב.
אחרי שהזכרנו את איברי החישה ושיקולי האנרגיה בואו נראה איזה סימנים הדגים מחפשים – מה יגרום להם לפתוח את הפה?
- מאפייני תנועה של דג פצוע, פגוע, נכה – כמו האריה והזברה, גם הדגים מחפשים את הפרט הכי חלש בלהקה שידרוש הכי מעט אנרגיה כדי לצוד אותו. דג פצוע יהיה חלש, אופי תנועתו יאופיין בתנועות קצרות ושינויי כיוון תדירים הנובעים מחוסר התמצאות במרחב. עצירות ונפילות/ שקיעות.
- דג שהתנתק מהלהקה, מתנהג בפאניקה והיסטריה – מחפש את הלהקה, תנועה מהירה וחזקה, שינויי כיוון תדירים עם מאפיינים הכוללים עליות וירידות, ריצות מהירות תוך כדי שבירות ימינה ושמאלה ונסיונות לאתר ולחזור אל הלהקה.
- הלם, איבוד הכרה, חוסר תנועה, ריחוף – דג שנפצע ומאבד את ההכרה.
אתם כבר מבינים לאן אני מנסה להוליך אתכם? אנחנו צריכים לייצר סוג תנועה שיעורר את בלוטות החשק של הדג ויגרום לו לתקוף.
אגב, מבין כלל התנועות שתוערו לעיל, התנועה האחרונה מייצגת מזון טרי שצריך רק לקטוף אותו ללא מאמץ, סיכון או השקעת אנרגיה מרובה. לכן, אם נחזור חזרה אל הג'יג שלנו הרי שעבודה וציוד שיצליחו לייצר רצף של ריחופים ועצירות יש לו הפוטנציאל לייצר הרבה תקיפות.
ראיתם להקה באיקוסאונדר ? קחו בחשבון שמן הסתם יש טורפים מסביבה צופים ואורבים ואולי כבר החלו לזנב בה. דייגים מנוסים יודעים שסימן של להקת דגים קטנים משמעה טורפים מסביבה. יתכן ויהיה זה הזמן הנכון לדמות דג שהתנתק מהלהקה uלכן הוא פגיע יותר או לדמות דג שנפגע (אולי מאחת התקיפות הקודמות של הטורפים) וכל שנדרש זה רק לבלוע אותו…
בהצלחה
